|
הריאה השלישית
מה המשותף לעור יבש ולקשיי נשימה ?
אם תשאלו רופא מערבי הוא קרוב לוודאי יאמר שחוץ מהעובדה ששניהם פורצים בעונת
הסתיו לא נראה, על פני השטח, כל קשר ישיר בינהם. בתפיסה ההוליסטית של רפואת
המזרח, מאידך, קיים קשר עמוק בינהם, עד כדי כך שיש המכנים את העור כ"ריאה
שלישית". הריאות, בין שאר תפקודיה, אחראית על המעטפת החיצונית שלנו: היא מפרקת
ומעבה את העור כדי למגר השפעות לא רצויות, מדללת אותו כדי לשחרר חומרים פנימיים
וע"י הזעה היא מתאימה בהתמדה את הלחות והטמפרטורה של הגוף.
העור, בדומה לריאות, הוא איבר
שנושם, מסנן חדירות של גורמים זרים, קולט שינויי טמפרטורה ופולט רעלים וזיעה.
כל תופעת עור כרונית – מיובש ואקזמה ועד פסוריאזיס היא השתקפות תפקוד האיברים
הפנימיים – הגוף מנקז החוצה רעלים מהכליות הכבד המרה והטחול וכך שולח לנו מעין
"SMS"
לגבי מצב המערכת הפנימית. חוסר איזון במערכת הריאה משתקף היטב במצב העור שלנו
– גירודים, יובש וחוסר זיעה הן תוצאה של הצטברות של חום ה"נכלא" בריאות ולא
מתנקז היטב. במצב כזה העור הופך לחדיר ואינו יכול להגן על הגוף מחדירות
אקלימיות או חיידקיות מבחוץ.
המרככים
מה יש לרפואת הצמחים להציע ? מסתבר
שאחת מקבוצות הצמחים היעילות ביותר למקרה של יובש הם הצמחים המוציליגניים –
המרככים (Demulcents),
כדוגמת הבמיה, המלוחייה, הפשתן והחילבה, העשירים בריר ולכן מצויינים לריפוד
רקמות ריריות בגוף, במיוחד במקרה של יובש או כוויות אך גם לכיב במעי (אולקוס)
או עצירות. מבין הצמחים אפשר למצוא את הנפוץ ביותר באיזורנו – החלמית
(המוכר בשמו העממי חוביזה, ששימש כתחליף מזון בתקופת המצור על ירושלים), וכן
שורש החוטמית הרפואית והחוטמית הזיפנית, קליפת גזע הבוקיצה
ועלי הסימיפיטון (הקומפרי). הצמחים המרככים עשירים בפוליסכרידים
(סוכרים) הסופחים לחות מהסביבה, בדומה לצמר גפן ולכותנה, ומשמרים אותה ברקמות
הפנימיות והחיצוניות שבגוף.
אז
מה בעצם עושים איתם ?
השימוש יכול להיות הן חיצוני (כקרם
לחות) והן פנימי. מכיוון שהחומר הרירי של הצמחים המרככים מתמוסס במים עדיף
לחלוט אותם, לשם כך ניקח למשל פרחים ועלים של חוביזה (העשירה, אגב, פי 12
בויטמין A
מגזר ומומלצת במרקים ובתה ללא הגבלה...) נחלוט בין 4-6 שעות במים פושרים
בטמפרטורת החדר או פחות מזה במים רותחים, ונשתמש בריר לטיפול חיצוני או לשתייה
בטיפול פנימי.
מי שמתעקש על תמצית מרוכזת יותר
ניתן להשרות כ-20
אחוז מהצמח ב-25% כוהל, לא
יותר מזה, כדי להפיק את המקסימום מהמרכיבים הריריים ולשתות כ-2 כפיות ליום לאחר
שהמיצוי מוכן ומסונן. מומלץ יותר למצות בגליצרין צמחי שהוא עדין מאלכוהול, נספג
באיטיות למערכת הדם ומשמר לטווח ארוך.
ולמה
זה טוב ?
הריריות של הפשתן בשימוש פנימי
יעילה למקרים של עצירות בגלל חוסר לחות ויובש במעי, לריפוד האיברים הפנימיים
למקרה של כיב ולמניעת יובש בעור. הקומפרי הבוקיצה והחוטמית יעילים לריכוך
הקרומים הריריים בגרון, במקרה של שיעול יבש וצרידות. בשימוש חיצוני עלי הקומפרי
מרפדים את המפרק במקרה של שבר, נקע, שטף דם פנימי ונפיחות. החלמית נהדרת לשימוש
בקרמים ומי פנים ביתיים, לשמירה על הלחות של העור ומניעת יובש.
הכנת קרם לחות ביתי
המתכון הפשוט ביותר לשימוש ביתי
יומיומי הוא ללא עירבוב שמנים אלא שימוש בצמח הטרי עצמו: ניקח חופן עלי חוביזה,
למשל, נבשל כ-10 דקות במים רותחים, את המים ניתן לסנן ולהשתמש בהם כמי פ נים
ואת הצמח המבושל יש לרסק בבלנדר ולמרוח את העיסה כמסיכה על הפנים. למי
שאין באפשרותו להשיג צמחים טריים (כמו בוקיצה וחוטמית רפואית שאינם גדלים בארץ)
ניתן לבשל, באותו האופן, תערובת יבשה, לשפוך את המרתח על מעט קווקר (שבולת שועל
טחונה) ולמרוח באותה שיטה על הפנים.
בתמונה: משחת
פצעל לטיפול
בפצעים ויובש בעור.
|
