|
אסטמה של העור
העור הוא ללא ספק האינדיקטור החשוב
ביותר בגוף האדם למחלות כרוניות ואקוטיות של האיברים הפנימיים, ה"סנונית"
הראשונה להצביע על ליקויים במערכת החיסון, הנשימה, הכבד והדם. טעות רווחת היא
להזדרז להעלים את הסימנים האדומים, הגירודים והפריחות באמצעות המשחות והקרמים
הנפוצים בשוק, תוך כדי זניחת העיקר: אותו איבר פנימי חלש שמאותת על
היותו במצוקה.
אקזמה דרמטיטיס
הידועה בכינוייה אסטמה של העור
הינה תופעה כרונית הרווחת אצל כ-37 אחוז מהאוכלוסייה בעולם, ומתבטאת
בגירוד, דלקות, יובש, סדקים והתעבות העור. אצל 80 אחוז מהמקרים נמצא שהתופעה
הינה אלרגית-תורשתית, ונמצאה רמה גבוהה של נוגדנים מסוג
igE,
אבל תתכן התפתחות של האקזמה כתוצאה מחשיפה לחומרים מסויימים – אבקות כביסה,
חומרי ניקוי או מזון – המפתחים רגישות בעור הפוגעת ביכולת ההגנה שבו ומאפשרת
לחיידקים לעבור דרכו וליצור זיהומים משניים.
ברפואה הקונווציונלית אין מסקנות
חד-משמעיות ועל כן הפתרונות החיצוניים הם עשירים בקורטיזונים ויעילים במקרים
אקוטיים, כשהסיבה היא פנימית לא ניתן יהיה להמנע את השנות התופעה. ברפואה
הטבעית, לעומת זאת, באים בחשבון מניעים "שורשיים" פיזיים ונפשיים: החלשות של
מערכת החיסון המתבטאת בהפרשה מוגברת של היסטמין מתאי הפיטום שבעור, ליקוי בכושר
החיידקים הלבנים לפרק חיידקים המגביר חדירות בכלי הדם, חומציות נמוכה של הקיבה,
אלרגייה למזון, חוסר בחומציות שומניות חיוניות ואפילו תוצאה של זיהום השמר הלבן
(הידוע בכינויו קנדידה).
הסינים, המקשרים את העור עם מערכת
הריאות, מצביעים על חדירת "רוח קרה" כגורם עיקרי במקרה של פריחות (כשהטיפול הוא
באמצעות צמחים מחממים כמו ג'ינג'ר קינמון ופלפל חריף), ובמקרים כרוניים מקשרים
את העור עם חולשה בכבד ורעילות במערכת הדם.
ניקוי באמצעות תזונה
טיפול בכל תופעה כרונית שהיא חייב
לכלול שינוי מהותי בתזונה. במקרה של אקזמה אצל תינוקות יונקים ניתן להמנע
ממזונות מסויימים הגורמים לנטייה אלרגית כמו חלב פרה ומוצריו, ביצים, בוטנים,
חיטה, סויה, צבעי מאכל וחומרי שימור.
אצל מבוגר או ילדים כדאי להרבות
בחומצות שומניות חיוניות הבונות את הקרומים בתא למניעת חדירות, כגון שמן דגים,
פשתן, נר הלילה, אומגה 3 (שיש בדגי סלמון, מקרל, הרינג ואצות-ים).
ריכוז אבץ נמוך נפוץ אצל הסובלים
מאקזמה – כדאי להרבות בירקות ירוקים, גרעיני חמניות ודלעת ואפילו בתוספת מזון
של אבץ, אם יש צורך. (האבץ, אגב הוא חומר חיוני לגדילה אצל תינוקות, כדאי בכל
מקרה לבדוק את ריכוזו במקרה של בעיות גדילה !).
ניקוי צמחי
צמחים מנקזים המעוררים מיצי מרה,
מנקים ומחזקים את הכבד ועוזרים להפרשת רעלים באמצעות הכליות הוא בהחלט יעילים
במקרים כרוניים: מיצוי כוהלי משורש לפה, שורש שן הארי, שורש תלתן אדום, זרעי
גדי לן,
פרחי קלנדולה, שורש ברברית ועלי שבטבט, יש להקפיד
לשתות בין כפית ל-3 כפיות ליום במשך שלושה שבועות, להתחיל ממינון נמוך ולעלות
בהדרגה כדאי לא ליצור "שוק" למערכת הכבד.
בתמונה: תמצית
עוריון
לטיפול פנימי בעור
במקרים אלרגיים הקשורים דווקא
למערכת הנשימה, אפשר לנסות
פורמולה אחרת או בשילוב עם הקודמת של שורש שוש קרח, עלי גינקו בילובה,
אאופרזיה, תה ירוק, גפן היין ולחך.
הצמחים הנ"ל לא מיועדים לנשים
הרות. בהריון לא מומלץ לנסות טיפול פנימי ארוך טווח ולהשתמש בעיקר
במשחות, מי שבכל זאת רוצה לנסות יכולה לשתות מיצוי של לפה, גדילן, גפן היין,
סרפד ושורש שן הארי כצמחים שאינם מסוכנים לה או לעובר.
טיפול חיצוני
לטיפול פנימי צריך סבלנות, מה אפשר
לעשות בינתיים עם הגירודים ? הרפואה ההומאופטית מציעה פתרון שישמע קצת מוזר אבל
בהחלט יעיל, במיוחד אצל תינוקות: לקחת באמצעות צמר גפן סטרילי מעט מההפרשה של
הפצע לבית-מרקחת הומאופטי כדי להכין משחה בריכוז 10 עד 12 ולמרוח אותה על
הפצעים. העיקרון העומד מאחורי זה, בהשראת הגישה ההומאופטית, הוא שהמחלות הן הן
גם התרופה (במינון נמוך).
קרמים אחרים המשמשים כנוגדי דלקת,
מפחיתי גירוד, נוגדי חימצון, מוסיפי לחות ומכווצים יכללו מיצוי של שוש קרח,
כוכבית, קלנדולה, נזמית לבנה, קומפרי, קמומיל, ערבה לבנה ופרופוליס.
לסיכום נזכיר את הגישה היהודית
התולה סיבות נפשיות לצד הגופניות – "זאת תהיה תורת המצורע – תורת המוציא שם
רע..." (ויקרא רבה) ובתורת הסוד מסביר ר' חייא (זוהר, מצורע, נ"ג, ע"א),
"כל
מי שמוציא לשון הרע נטמאין לו
כל איבריו וראוי לו להסגר
[סגירא=מצורע] בגלל אותה מילה רעה המעוררת רוח טומאה עליו ונטמא"– סיבה טובה
להשתדל להמנע בכל השנה ממתחים ומשנאת חינם... |
