|
מערכת העיכול בעוצר
עצירות
כרונית, עוד תופעה השכיחה בחברתנו המערבית-מודרנית וזוכה לפרנס בלי סוף חברות
תרופות ברחבי העולם, מה לעשות – תמיד קל יותר לבלוע כדור מלשנות הרגלי תזונה...
כיום ידוע כי חולים כרונים, הנוטים
להשתמש בתרופות הלקסטיביות (הממריצות את המעיים להתרוקן) הצצות כמו פטריות
בשוק, מפתחים הרגל מזיק המחליש עוד יותר את מערכת העיכול והופך אותה לתלותית
בחומרים (סינטטים בעיקר) חיצוניים, בעוד ששינוי מהותי בתזונה, ריבוי בנוזלים
ופעילות גופנית מחזירים את הגוף לפעילות עצמאית תקינה.
תזונה עשירה בסיבים
מזון או צמח המכיל סיבים או
מרכיבים ריריים קושר אל עצמו מים ותופח בדרכי העיכול. הסיבים עצמם, הנמצאים
בדגנים מלאים (כמו סובין של חיטה) ירקות ופירות, אינם מתפרקים ע"י האנזימים של
מע' העיכול אלא מגיעים למעי הגס ושם מתפרקים ע"י חיידקי המעי – הפלורה הטבעית
של הגוף. סיבים אלה עוזרים לחיידקים ה"טובים" הללו להתרבות ולאפשר יציאות
מהירות ומרוכזות.
המרכיבים הריריים, הנמצאים בעיקר
בצמחים ופחות שכיחים במזון, סופחים אליהם מים ותופחים, בכך הם מגדילים נפח
ומזרזים הפרשה. חומרים אלו ניתן למצוא בתוספי מזון ידועים כמו אגר-אגר,
גואר-גם, ואצות-ים שניתן להשיג בחנויות טבע ולהוסיף ללא הגבלה בסלטים,
מרקים, בחביתה ובכל מה שטעים...
צמחים ריריים
המוציליגניים, ידידינו, המוכרים
בהקשר של יובש בעור וכיבים פנימיים וחיצוניים, הם החשובים ביותר להקלה על
עצירות. הם נחשבים משלשלים עדינים שאינם יוצרים תלות של מערכת העיכול, ללא
תופעות ללואי וללא מניעה במהלך הריון והנקה – ניתן לצרוך אותם כחלק מהמזון,
כחליטות או כטינקטורה חלשה. המרכיב הרירי, כאמור לעיל, סופח אליו נוזלים
ומתנפח, כדי להשיג את מקסימום הריר יש למצות אותו באחוז נמוך של אלכוהול (כ-25
%) או להשרות במים קרים למשך הלילה.
בין הצמחים המוכרים לעצירת העצירות
ניתן
 למצוא
את הפשתן הטחון, הסובין, הקווקר (שבולת שועל) והחילבה. כמו כן שורש של
חוטמית רפואית (או ה"בת דודה"
שלה – הזיפנית), עלי לחך, זרעי שבולת שועל טריים וטחונים (אלה שנתפסים בחולצה)
מפיקים ריר נהדר ובריא.
בתמונה:
עציריון לטיפול בעצירות
לעצורים כרוניים במיוחד
פעילות "אגרסיבית" לקסטיבית של
משלשלים "חזקים" הממריצה את המעיים מומלצת פחות, וכדאי להשתמש בה רק בכמויות
קטנות, רק במקרים ש"אין ברירה", לא בהריון ובהנקה, לא במקרה של חסימות מעי
ודלקות מעיים חריפות (כמו הקרון) ולא ברציפות כדי לא לפתח תלות במעי.
צמחים כמו עלי סנה (כסיה), גזע
אשחר, ריבס ואלוורה, מכילים אנתרנואידים – חומר המגיע ישירות למעי הגס ללא
עיכול, וממריץ את התנועה הפריסטלטית והתרוקנות מהירה תוך 6 שעות. בשימוש ממושך
כאמור עלול המעי לשכוח את התנועה המואצת הטבעית של עצמו וכן עלול להגרם איבוד
נוזלים. תופעות לוואי נוספות כוללות כאבי בטן, גזים והתכווצויות לכן כדאי במקרה
כזה (אם אין שום ברירה אחרת) לשלב צמחים מרגיעים המקלים על העיכול כמו המנתה,
הקמומיל או השומר.
שמן קיק
נחשב אף הוא למשלשל חזק הפועל תוך
6 שעות וממריץ את זרימת מיצי המרה, כמות של 1-2 כפיות ממיצוי בכבישה קרה של
זרעי הקיקיון היא הכמות המומלצת, לא לשימוש קבוע אלא רק במצבים קיצוניים (לפני
צילומי רנטגן, ניתוחי בטן, לידה מסתבכת וכו').
מרשמים עתיקים
הרמב"ם, גדול הרופאים העבריים,
מקשר את העצירות (עוצר הטבע, כלשונו) עם קור האיברים החיצוניים, חולשת הכבד
והפסד מזונות (תזונה לקוייה). אחד ממרשמיו המומלצים: "ראוי שיוקח מים חמים,
שיורתח בהם שורש אלטיאה [חוטמית רפואית] או זרעו עם יין שומר לח או אניס או
סינמומי [קינמון] וכיוצא בהם, כדי שיחבר בין דבקות ומרוק ושמנות וערבות.."
לתערובת ניתן להוסיף לדבריו סוכר, זרעי ריחן ודבש.
הקדמונים ממליצים על ריבוי אכילת פירות טריים בעונה או יבשים המושרים במים
(שזיפים, דבלות, צימוקים). מרשם בדוק נוסף הוא שימוש בחומץ רפואי – חומץ בן יין
או הדרים שמושרים בו צמחים כגון המליסה, לוונדר, קמומיל ואזוב. אסף הרופא
ממליץ ביותר על יין או חומץ מהדסים (עלי הדס מושרים) לזירוז פעולת המעיים
ומניעת העצירות. שווה לנסות... |
