|
כשנגמר פתאום האוויר...
התקף אסמטי, למי מאיתנו שלא עלינו
מכיר ויודע, היא סיפור בהחלט לא נעים שקוצר נשימה, צפצופים בנשיפה, שיעול
כרוני והתכווצות שרירי בית החזה הם רק חלק מביטוייה. מי מהאמהות שביננו אינה
מודאגת לשמע חרחורים מעריסת התינוק ומתפללת שרק לא יהיה כרוני אלא סתם עוד
צינון חולף...
היצרות כרונית של דרכי הנשימה,
יצירה מוגברת של ליחה, בצקת של ריריות הסימפונות והכל בגללPAF
קטן. ה-PAF
(Platelet Activating Factor),
למי שלא מכיר, הוא חומר שומני המצוי בתאים המעורבים בתהליך הדלקתי, מופרש בכמות
מוגברת אצל חולי אסטמה ומעודד בין היתר את הפרשת הליחה והצרות הסימפונות. מזיק
נוסף, ההסטמין, האחראי בין השאר גם על תופעות אלרגיות, הוא חומר הנאגר
בבזופילים – תאים הזורמים בזרם הדם ומפרישים אותו כאשר נגרם להם נזק ובכך
מתגברת החדירות למערכת הדם, התוצאה היא פגיעות בתפקוד הריאות והתקפים איומים
המלווים, מלבד הקושי לנשום, בזיעה מוגברת ועייפות מרובה.
טיפול
מונע
"טיפול שורש" יסודי באמצעות צמחים
הוא טיפול שדורש סבלנות. את עוצמת ההתקף, אמנם, אין באפשרותו לשנות, במיוחד למי
שסובל כרונית ונוטה להיצמד מיידית למשאף הוונטולין, אולם טיפול כזה יכול בהחלט
לעזור למניעה, להרגעת הסימפטומים הנלווים ובעיקר לחיזוק המערכת החיסונית ומערכת
הנשימה בתפקודיה השגרתיים.
הצמחים המומלצים הם צמחים בעלי
יכולת הרחבת סימפונות ו הרפיית
שרירים (נוגדי עוויתות) ובינהם אמיתה קיצית וקורנית, צמחים מכייחים להזרמת הליחה וסילוקה כמו
הבוצין והמרוביון, צמחים אנטי דלקתיים ובינהם הכורכום, ספיראה
וגזע הערבה, וצמחים הפועלים כנגד ה-PAF
היעילים גם כנגד
תופעות אלרגיות וכוללים את
הגינקו בילובה והאאופרסיה.
פורמולה כזאת, המכילה ממגוון הצמחים שמנינו, יש
לצרוך על בסיס יומיומי, בתור חליטה או טינקטורה (בין 3-5 מ"ל ליום). בתמונה:
תמצית אסטמי
לטיפול מונע.
מסתבר שגם לפני 800 שנה סבלו
מאסטמה, מה שנתן סיבה טובה לרמב"ם, גדול הרופאים היהודיים, להוציא ספר שלם על
הקצרת (פירוש לכתבי גאלינוס) ובו הוא ממליץ על שילוב של שוש קרח (ליקריש),
חלמית, פרחי לשון הפר (בורג רפואי) ושומר ירוק להקלה על הליחה ולניקוי הריאה.
אז מה לעשות בעת ההתקף ?
החסרונות של הפורמולה הנ"ל, כאמור,
היא חוסר המיידיות שלה. בעת התקף יש צורך בד"כ בהשפעה חזקה ומהירה יותר להרפיית
השרירים והרחבת הסימפונות, במקרה כזה ניתן להשתמש בצמחים הפועלים ישירות על
מערכת העצבים, אולם חשוב לדעת: ככל שההשפעה מהירה כך הסיכון שבצריכתם גדול
יותר: צמחים כאלה מכילים בד"כ אלקלואידים בכמות גבוהה – חומרים המתדמים בפעולתם
לאדרנלין ומעוררים את המערכת הסימפטטית, על כן אפשר לצפות מלבד ההשפעה היעילה
על ההתקף שורה ארוכה של תופעות לוואי הכוללת עלייה בלחץ הדם, דופק מהיר, ייבוש
הפה וסחרחורת. צמח אחד כזה הוא השרביטן (לא הישראלי, אלא דווקא בן הדוד
הסיני שלו, המכיל אפדרין), שלמרות יעילותו הוא אסור בתכלית האיסור במקרה של
מחלת-לב, יתר פעילות בלוטת התריס, לחץ דם גבוה, הריון ומחלת כליות. צמח נוסף –
הלובליה, הוא צמח עישון של האנדיאנים מצפון אמריקה, העלול לעורר תופעות
דומות לניקוטין, כמו בחילות והקאות, עוויתות ואיבוד הכרה, אולם יעיל מאד בהשפעה
מיידית, בזמן ההתקף עצמו. חשוב לזכור שגם מי שאינו רגיש לכל התופעות שציינו
ויכול להרשות לעצמו בזמן ההתקף כ-2 ג' חליטת שרביטן (או בין 5-10 מ"ל טינקטורה
ליום) כדאי לו לחזור לונטולין אחרי כמה צריכות או לגוון בצמח אחר (כ-0.5 ג'
חליטת לובליה, למשל) וזאת כדי לא להרגיל את מערכת העצבים שלו, שמה לעשות –
מסתגלת בקלות גם לחומרים צמחיים, שגם הם כימיים אחרי הכל.
לסיכום, נחתום בהמלצתו של הרמב"ם,
המצטט את גאלינוס, בנוגע לאוויר: "שים השגחתך בעניין האוויר הבא אל הגוף, עד
שיהיה ההשוואה והמצוע והנקיות מבלי סיג שיערב בו..."
|
